על פי פרסומים שונים הותקנו ברחבי העולם כ- 5 מליון מדי חניה חלקם הגדול בארה"ב ויתרם באירופה ובשאר העולם . עם השנים מוחלפים המדחנים באמצעים מתקדמים יותר אבל בארה"ב וגם בישראל בכמה ערים הם עדיין תופסים מקום נכבד בין אמצעי התשלום הרווחים. עירית ירושלים לדוגמא הפעילה בשנת 2001 כ- 2,800 מדחנים מסוג זה .
מדי החניה קיימים בשתי תצורות עיקריות : מד חניה יחיד המשרת מקום חניה אחד ומד חניה כפול המשרת שני מקומות חניה
אכיפה נעשית באמצעות פקח חניה הבודק את הוראת המחוון (הצג ) של מד החניה, וכאשר זמן החניה המשולם פג , צפוי הנהג לקבל דו"ח חניה . בעיר טוקיו שביפן מצוידים המדחנים בפנס אדום הנדלק כאשר זמן החניה הסתיים ומושך בכך את תשומת ליבו של הפקח
היצרנים הגדולים של מדי החניה הם : Duncan , POM ו MacKay (ארה"ב )
כל אמצעי תשלום חניה חייב להישקל בפרספקטיבה כפולה זו של הנהג וזו של העיריה או מפעיל השירות
מנקודת ראות של הנהג יש למדחני החניה שני יתרונות חשובים
1.הם אינם נדרשים לשום פעילות יזומה (רכישת ציוד , כרטיסים , מינוי וכו' ) ובכך הם מתאימים בייחוד לחונים מזדמנים ( נהגים החונים לעיתים רחוקות )
2.מד החניה המותקן בסמוך מאוד למקום החניה והם אינם נדרשים לפיכך לחפש את מכונת התשלום
החסרונות מנקודת ראות של הנהג :
1.לא תמיד ישנה בידי הנהג כמות מספקת של מטבעות ("כסף קטן") כדי לרכוש את זמן החניה המבוקש
2.הנהג שאיננו יודע בדרך כלל כמה זמן הוא עומד לחנות ולפיכך הברירה העומדת בפניו היא לרכוש זמן חניה נמוך ולקחת סיכון שהוא יאחר לחזור ויקבל דו"ח או לחילופין לרכוש זמן חניה גבוה מזה שהוא מעריך יידרש לו . מסיבה זו ברוב המקרים ישלם הנהג יותר מזמן החניה שצרך בפועל
3.לרוב המדחנים יש זמן מינימום שעל הנהג לרכוש . מכיוון שרוב החניות הן קצרות ( כ- 50% מהחניות נמשכות פחות מ - 10 דקות ) הנהג יעדיף לקחת את הסיכון הקטן לקבל דו"ח חניה מאשר לשלם סכום שנראה לו מופרז עבור מספר דקות חניה . המשמעות של החלטה זו היא מצד אחד הקטנה של ההכנסה העומדת לרשות העיריה ומצד שני ריבוי דו"חות חניה הגורם לחיכוכים בין העירה לנהגים ולתחושת כעס של האחרונים .
מנקודת ראות של העיריה למדי החניה חסרונות רבים :
1.מדובר בהשקעה הונית משמעותית . מחיר של מדחן כולל רכש והתקנה עשוי להגיע ל500 עד 1,000 דולר למקום חניה . ההשקעה בעיר גדולה שיש בה מספר עשרות אלפי מקומות חניה עשויה להגיע לפיכך לכמה עשרות מליוני דולר
2.תחזוקה - מדי החניה דורשים החזקה שוטפת המחייבת בין השאר צוות תחזוקה , רכב וציוד . עלות התחזוקה יכולה להגיע ל - 20% ויותר מסה"כ דמי החניה הנגבים
3.איסוף כסף - מכיוון שמדי החניה מקבלים כסף מסומן יש צורך לאסוף את הכסף מהמדחנים לעיתים קרובות מטעמים ברורים . תהליך האיסוף הוא יקר (10% מדמי החניה הנאספים ) , מיצר תנועה נוספת במרכזי הערים ופתוח לגניבות והונאות מצד אוספי הכסף
4.ונדליזם - מדחנים במקומות רבים הם מטרה לחבלה מכוונת (ונדלים ) הן בשל הכעס שנהגים וסתם פרחחים מגלים כלפיהם והן בגלל הניסיון לגנוב את הכסף המזומן הנמצא בהם.
כתוצאה מבעיות אלה סה"כ ההכנסה הנשארת בידי העירה כתוצאה מהשימוש במדחנים אינה עולה עם 50% מסה"כ דמי החניה הנגבים באמצעותם . במקרים בהם מדובר במדחנים המותקנים במקומות בהם הביקוש לחניה נמוך עלולות העלויות הכרוכות ברכש , תחזוקה ואיסוף להיות גבוהות יותר מדמי החניה הנאספים .
סוגיות משפטיות :
הפעלתם של מדחנים לוותה בבעיות משפטיות מיום התקנתם בשנת 1935 . המחלוקת המשפטית הראשונה הייתה כרוכה בשאלה האם יש לרשויות זכות לגבות כסף עבור השימוש ברחוב למטרות חניה . סוגיה זו הוכרעה בשורה של החלטות של בתי המשפט בארה"ב והיום מקובלת זכות זו של הרשויות ללא ערעור. עם זאת מידי פעם מתעוררות בעיות שונות :
1.אי דיוק בתעריפים
2.כיול המדחנים
3.אי מתן קבלות כחוק
מספר תביעות ייצוגיות התבררו בתקופה האחרונה בבתי משפט בישראל בנושאים אלה .
לסיכום ניתן לומר שמדי החניה שהיו יפים לשנת ה- 30 של המאה הקודמת הגיעו לסוף דרכם והם מוחלפים בימים אלה באמצעים מודרניים יותר .
ארנון אפרתי הוא נשיא חברת Parx החברה המובילה בעולם בתחום פתרונות מתקדמים לחניה ( www.parxglobal.com)
